זוהי גירסת
HTML
של הקובץ
http://www.blacklabor.org/wp-content/uploads/2008/12/2008-07-23-011.rtf.

בחזרה לדף הראשי

 
הכנסת השבע-עשרה      נוסח לא מתוקן

מושב שלישי 
 
 
 

פרוטוקול מס' 417

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום רביעי, כ' בתמוז התשס"ח (23 ביולי 2008), שעה 9:35 
 
 

סדר היום:

הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 84) (הארכת תוקף של הכרזה על מתחם פינוי ובינוי), התשס"ח-2008, הכנה לקריאה שניה ושלישית. 
 
 

נכחו: 

חברי הוועדה: 

אופיר פינס-פז - היו"ר 

מוזמנים: 

עו"ד אפרת דון יחיא  - הלשכה המשפטית, משרד הפנים

עו"ד ארז קמיניץ  - הלשכה המשפטית, משרד המשפטים

עינת גנון   - סגנית מנהלת תכנון, משרד הבינוי והשיכון

יעל מבורך   - רפרנטית שיכון, אגף תקציבים, משרד האוצר

עזריאל רגב   - מנהל פרויקטים פינוי בינוי

אשר שוחט   - סמנכ"ל התאחדות הקבלנים

עו"ד נאסר קייס   - לשכת עורכי הדין

אבנר עורקבי   - נציג ארגוני הנכים

אורי טל    - ממ"מ 

ייעוץ משפטי: 

תומר רוזנר

עידו בן יצחק - עוזר ליועץ המשפטי 

מנהלת הוועדה: 

יפה שפירא 

רשמת פרלמנטרית

יפה קרינצה
 


 


 

הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 84)

(הארכת תוקף של הכרזה על מתחם פינוי ובינוי), התשס"ח-2008 
 
 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

      בוקר טוב, אני פותח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. נושא הדיון הוא הצעת החוק הממשלתית, הארכת תוקף של הכרזה על מתחם פינוי בינוי. בבקשה, גברתי.   

עינת גנון: 

    אני מבקשת לפתוח בכמה מילות רקע על הפרויקט בכללותו. מדובר במתחמי פינוי בינוי ועיבוי שמוכרזים במסגרת המסלול שמיועד לרשויות המקומיות. במסלול הזה הרשויות המקומיות הן אלה שמגישות הצעה למתחם לוועדה להתחדשות עירונית, ולאחר מכן - אם וכאשר המתחם מוכרז - הן אלה שמקדמות את הפעילות במתחם, הן אחראיות על קידום תוכנית מפורטת למתחם ולהשלמת התשתיות - כל מוסדות הציבור - ואחריות גם על פעולות הסברה לתושבים.  

    כשהתחלנו את הפרויקט, לפני כשמונה שנים, סברנו שהכרזה על המתחמים לתקופה של שש שנים תהיה מספיקה. מרגע ההכרזה משרד השיכון מעמיד תקציב לצורך הכנת התוכנית המפורטת ולצורך פעולות הסברה לתושבים. סברנו שבתקופה של כשלוש שנים התוכניות תאושרנה ולאחר מכן תיוותרנה עוד שלוש שנים נוספות להתחלת הפעולות שדרושות לצורך הביצוע: בחירת היזם, התקשרות התושבים עם יזם, חתימת הסכמים, הגשת בקשות להיתרי בניה, ועוד שורה של פעולות ביורוקרטיות שנדרשות. לצערנו, בגלל המורכבות של התוכניות האלה הסתבר בפועל שפרק הזמן הממוצע לאישור התוכניות הוא בין חמש לחמש וחצי שנים, ואם זה ממוצע אז יש גם תוכניות שלוקח להן יותר.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    בוועדה המקומית? 

עינת גנון: 

    בוועדה המחוזית. הליך האישור הוא רגיל לחלוטין - ועדה מקומית ולאחר מכן ועדה מחוזית. מכיוון שעד היום הצטבר ניסיון מספיק, ראינו שלא נשאר זמן להוצאה לפועל של התוכניות. חשוב לציין שבתקופת ההכרזה בלבד גם ניתנות הטבות מס שמוקנות מתוקף חוק מיסוי מקרקעין, והן ניתנות רק בתקופת ההכרזה כך שמרגע שפגה ההכרזה - - -  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    מתי פגה ההכרזה? הכרזה זה דבר שנשמע מאוד פרלימינרי. 

עינת גנון: 

    ההכרזה ניתנת כשעוד אין תוכנית וצריך לאשר אותה.  מכיוון שלוקח בין חמש לשש שנים לאשר, התקופה שנקבעה בחוק - הכרזה לשש שנים - אינה מספקת. לכן בהצעת החוק הזו אנחנו מבקשים, בשיתוף מלא עם משרד הפנים ובתמיכה של הוועדה הבין-משרדית כולה, להאריך את התקופה לשש שנים נוספות כדי לאפשר לתושבים להתארגן, למצוא יזם ולהגיע למימוש בפועל תוך הנאה מהטבות המס.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    זו דרך אחת לפתור את הבעיה, הדרך השניה היא לייעל את הביורוקרטיה. לא חשבתם על הדרך הזו. 

עינת גנון: 

    חשבנו בהחלט על הדרך הזו.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    זה הופך להיות ויה דלורוזה.  

עינת גנון: 

    זה נכון מאוד. אנחנו עושים מאמצים, וגם משרד הפנים עושה מאמצים, אבל עדיין - - -  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    איזה מאמצים אתם עושים? 

עינת גנון: 

    הכנו הצעות לתיקוני חקיקה, שהמשמעות שלהן הוא דיון בוועדה אחת במקום בשתי ועדות.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    רק בוועדה המחוזית? 

עינת גנון: 

    להיפך, בוועדה המקומית, תוך תגבור שלה מנציגים של הוועדה מחוזית. אבל זה דבר שהוא מאוד בחיתולים ונכון להיום אין לו הסכמה של משרדי הממשלה האחרים, בעיקר לא של משרד הפנים. משרד הפנים בעצמו עושה מאמצים, היו ניסיונות להקים ועדות משנה בוועדות המחוזיות. לצערנו, נכון להיום רק ועדת משנה אחת הוקמה, במחוז חיפה. במחוזות העמוסים מבחינת תוכניות להתחדשות עירונית לא הוקמו ועדות משנה. אני יודעת שהמשרד הראשי עושה מאמצים להגביר את הבקרה ולזרז את התוכניות, אבל זה לא מספיק. אם לא נאריך את תקופת ההכרזה שהיום הן מאושרות או לקראת אישור ירדו לטמיון.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    כמה תוכניות בכלל יצאו לפועל? 

עינת גנון: 

    אפשר לומר שבמתחמים במסלול הרשויות המקומיות רק תוכנית אחת, בכפר סבא.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    מתוך כמה? 

עינת גנון: 

    אני לא זוכרת. התוכנית הזו אושרה מאוד מהר יחסית. זה יוצא דופן. הייתה שם התארגנות מוקדמת של התושבים, וכבר לפני מספר חודשים נהרסו הבתים הישנים. יש לנו תוכניות אחרות: בראשון, בקרית אונו, בתל אביב, שבהן הוגשו בקשות להיתרי בניה. 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    זה נכון שיש 130 תוכניות? 


 

עינת גנון: 

    יש 109 מתחמים לפינוי בינוי ו-22 תוכניות לעיבוי.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אז זה 131.  

עינת גנון: 

    התוכניות האלה הן בשלבים שונים. 22 תוכניות הוכרזו לפני שמונה שנים, כלומר כל שנה מכריזים עוד. זה לא שכל ה-109 התחילו בשנת 2000.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אז מה יהיה? 

עינת גנון: 

    אלה תהליכים מאוד מורכבים, הם חלים על קרקע שחיים בה אנשים.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אני מבין מה את אומרת, אני רק שואל מה יהיה. הפתרון שאתם מציעים הוא לא פתרון. במהות אתם לא מציעים שום הצעה. אתם מציעים להמשיך למשוך את הזמן. למה אתם לא מסוגלים לפתור את הבעיות הקשות באמת? 

עינת גנון: 

    קודם כול, זה לא בסמכות משרד השיכון, לצערי. אולי משרד הפנים יגיד.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    משרד הפנים, אני מבין שאתם צוואר הבקבוק.  

אפרת דון יחיא: 

    כל אחד צריך להשתדל במה שתלוי בו, עם זה אני מסכימה. בתוכנית העבודה שלנו עם משרד האוצר סוכם שבמהלך 2009 יסתיים הטיפול ב-8% מהתוכניות, בשנת 2009 - 40%, ועד 2010 80% מהתוכניות יגיעו לסיום טיפול. זו התוכנית שסיכמנו כדי לצאת לדרך. אתם מכירים את העבודה במוסדות התכנון, לפני חצי שנה הציגו בפניכם. הממוצע של סיום טיפול בתוכנית זה 20 חודשים, וזה כולל גם תוכניות מאוד פשוטות וגם תוכניות מאוד מורכבות. תוכניות מהסוג הזה הן תוכניות יותר מורכבות.  

    אנחנו כל הזמן במגמה לקצר. במהלך השנתיים האחרונות קוצרה התקופה הזאת בחצי שנה. כלומר, קודם זה היה 26 חודשים, היום 20 חודשים. הפתרון שאנחנו מסכימים עליו זה לנסות להאריך את התקופה כדי לתת סיכוי גם לפרויקטים שכן יצאו לדרך, הוכרזו ונדונו בוועדה. זה לא פתרון כולל, אבל הוא חייב להיות כדי שנוכל להמשיך. 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    למה עוד שש שנים? זה אומר שזה מגיע ל-14 שנה? 

עינת גנון: 

    12 שנים, התקופה הקבועה היום בחוק היא שש שנים.  


 


 

תומר רוזנר: 

    אבל אתם מבקשים הארכה לתוכניות של שנת 2000. 

ארז קמיניץ: 

    עוד שש שנים ממועד הפקיעה.  

אפרת דון יחיא: 

    זו הוראה רטרו אקטיבית, היו לנו הרבה דיונים בנושא הזה. הכוונה היא שההארכה היא מהיום שהתוכנית פקעה.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    כמה תוכניות פקעו? 

עינת גנון: 

    יש ארבע הכרזות, זה סדר גודל של 40 תוכניות.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    זו חקיקה רטרואקטיבית.  

אפרת דון יחיא: 

    במובן מסוים כן.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אפשר לשמוע את הממ"מ? הבנתי שהכנתם מסמך לדיון.  

אורי טל: 

    עינת גנון אמרה את רוב ההקדמה. דיברתי עם שניים-שלושה אנשים שעובדים בשטח, ובפועל הם מנהלים בעבור הרשות המקומית. הם אומרים לי שבעיה יותר גדולה - מעבר לתכנון - זה הנושא של התושבים. יזם צריך לחתום עם כל דייר על חוזה נפרד. השאלה היא האם אין מה לעשות, או האם פועלים כדי לקצר את משכו של התהליך גם בנושא הזה. 

ארז קמיניץ: 

    באיזה אופן? לכבוש את זכויות הקניין של הדיירים שאינם מסכימים? נעשה חוק הדייר הסרבן בהקשר הזה. דייר שאינו מסכים מטעמים שאינם מוצדקים הוא מחבל במזיקין.  

אבנר עורקבי: 

    אתם משתמשים בצורה לא נכונה.  

ארז קמיניץ: 

    כל ניסיון נוסף לגרום לקיצור זמנים ביחסים החוזיים העסקיים, שאמורים להיעשות בין היזם לבין הדיירים, בהכרח יחייב הוראות שיפגעו בזכויות קניין. לכן צריך לחשוב על זה בצורה מאוד מעמיקה, ולא בטוח שאפשר באיזושהי צורה לעשות את זה. אנחנו יודעים שאחד המעכבים הגדולים והמרכזיים זה הצורך של היזם להגיע להסכמות עם הדיירים.  


 


 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    מה סדרי הגודל של הפרויקטים? 

עינת גנון: 

    אנחנו נותנים עדיפות למתחמים יותר קטנים. לא מדובר במתחמים של מאות רבות של יחידות דיור. הממוצע הוא סדר גודל של עד 100 יחידות דיור במצב הקיים. המצב המוצע זה פונקציה של המיקום וערכי הקרקע. זה יכול לנוע בין 300 ל-900 יחידות דיור.   

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    ברור שככל שזה יותר גדול יותר קשה ליישם.  

עינת גנון: 

    ודאי, לכן אנחנו נותנים יתרון למתחמים יותר קטנים, שגם לא עושים מהפיכה שלמה בתוך העיר.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    בבקשה, אדוני.  

קייס נאסר: 

    אני חושב שההצעה ברמת הכלל טובה, אבל הבעייתיות היא שההצעה נסמכת על הטענה שהליכי התכנון מתארכים - וזו גם המציאות. אני חושב שלתת לממשלה טווח זמן של שש שנים, מעבר לשש השנים שכבר היו, על סמך טענה כללית שהליכי התכנון מתארכים זה קצת בעייתי. למה אני מתכוון? עכשיו זה אחרי שש שנים, ואחרי התקופה הזו כל אחד יכול לדעת איפה עומדת התוכנית במתחם מסוים -  האם הוחלט להפקידה, האם הופקדה, האם הוחלט לאשרה. אחרי שש שנים יש כבר תמונה איפה הדברים עומדים.  

    אני חושב שטווח הזמן רחב מדי. צריך לקצר אותו לשנתיים-שלוש, ואז בכל מצב תצטרך הוועדה - שהממשלה נסמכת עליה - לעדכן את הממשלה איפה הדברים עומדים. לקבל קרדיט לשש שנים קדימה - אני חושב שזה בעייתי.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

      תודה. בבקשה, אדוני.  

אבנר עורקבי: 

    אני בא ממתחם פינוי בינוי, במקרה.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    איפה? 

אבנר עורקבי: 

      רמת עמידר ברמת גן. 

עינת גנון: 

      זה לא מהמתחמים המוכרזים במסגרת - - -  


 


 

אבנר עורקבי:  

    המתחם מוכרז, יש לי פה את מכתבו של שר השיכון. רוב התושבים שם מתנגדים, והם נגד היזם. היזם משתמש בשיטת הדייר הסרבן. יש בינינו מאבקים לא נעימים, גם עם שכנים. 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    על מה? 

אבנר עורקבי:  

      אל תחתום. 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

      למה לא לחתום? 

אבנר עורקבי:  

    הבן-אדם רוצה לגור בבית שלו. יש לי דירה, ארבעה קירות, אני שמח בארבעת הקירות שלי. מה גם שיש אצלנו נכים שרוצים את דירת הקרקע שלהם, והיזם לא יכול לתת דירת קרקע מותאמת, כי לא בונים על הקרקע, רק לגובה. לא בונים דירות גן. נכה עם כיסא גלגלים לא יכול לגור בגובה.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

      מי צריך לבקש את הבקשה לפינוי בינוי? 

עינת גנון: 

    העירייה מגישה את הבקשה, אבל אף אחד לא יכול להכריח את התושבים לחתום. אף אחד לא יכול להכריח אותך לחתום לגבי הרכוש הפרטי שלך.  

אבנר עורקבי:  

      כופים, באיומים.  

ארז קמיניץ: 

    אין כפיה.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    רגע, אדוני, מה אתה רוצה - שאקטע אותם? 

ארז קמיניץ: 

      אני לא יודע איך ההתנהלות בפועל, אבל ככלל - לפחות במסגרת הנורמטיבית - אין כפיה. חוק הדייר הסרבן עוסק במצב - - - 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    ארז, אתה יושב בקומה ה-17 במשרד המשפטים - למרות שעוד לא בנו אותה - ולא נותן - - - תשמע את האנשים מהשטח, תפסיק לחשוב שאתה יודע הכול. מה קורה לכם כשאתם הופכים לעובדי מדינה? מה זאת האטימות הזאת? שמע, אולי תלמד משהו שאתה לא יודע? 

אבנר עורקבי:  

    במתחם שלי יש 36 דיירים. מפעילים לחץ על 18 שמתנגדים.  

ארז קמיניץ: 

      אבל לא יכולים לחייב אותם. לחץ אולי מפעילים.  

אבנר עורקבי:  

    ואם אני היחיד, כנכה? אז תהיה לי בעיה, נכון? 

עינת גנון: 

    לא תהיה לך בעיה, אדוני. בחוק הדייר הסרבן כתוב ש-80% יכולים לתבוע בתביעת נזיקין 20% שמסרבים סירוב בלתי סביר. אדם נכה יש לו את כל הזכות לסרב, וזה סירוב סביר.  

אבנר עורקבי:  

    אני מבקש את סליחתך. קיבלתי את הסכמת שר השיכון, מר זאב בוים, בנושא הזה. הוא לא כל כך מרוצה מפינוי בינוי והוא הולך לעשות שינוי. כבר דיברנו אתו על הנושא הזה. אני גם מריץ היום הצעת חוק בנושא הנכים. נכים אכן נפגעים. היוזם של החוק הזה, חבר הכנסת מיכאל איתן, יוזם כרגע חוק על מנת לא לפגוע בנכים. זה סימן שנכים נפגעים.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    צריך לדאוג שמי שהוא נכה תנאי הדיור החלופיים שלו יהיו בהתאם. זה קיים? 

עינת גנון: 

    החוק לא קובע בשום צורה שהיא מהי התמורה. זה גם לא מקומו של החוק.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    זו לא שאלה של תמורה. צריך לקבוע שיש מינימום מסוים לאנשים בעלי מוגבלויות. זה לא כתוב? יכתבו את זה עכשיו. אתם רוצים נושא חדש - נחכה עוד שנתיים. תכניס את זה לחוק.  

תומר רוזנר: 

    זה קיים.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

      אם זה קיים זה בסדר. בבקשה, אדוני.  

עזריאל רגב: 

    אני חברה שמנהלת מעל 30 פרויקטים בהתחדשות עירונית. הפרויקט בכפר סבא שדובר עליו הוא שלי. יחסית, הוא עבר די מהר. יש לי עוד שלושה פרויקטים שכבר מגישים בהם בקשות להיתרי בניה, כולל פרויקט גדול של 600 יחידות דיור.  

    הנקודה של הוועדות לתכנון ובניה היא נקודה כאובה. מכירים אותה, לא יעזור שום דבר בנושא הביורוקרטי. יש לי ניסיון בנושא הזה, משנת 1983 הייתי יושב ראש ועדת לתכנון ובניה. בוועדות המקומיות המצב בסדר, מבחינת דחיפה של תוכניות פינוי בינוי. בוועדות המחוזיות המצב הוא קטסטרופלי, בעיקר באזור המרכז ורמלה. לא רק זה, היום מוצאים דרך בוועדה המחוזית לטרפד תוכניות פינוי בינוי בדרכים מתוחכמות.  


 


 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    למה הם רוצים לטרפד? 

עזריאל רגב: 

    מסיבה אחת פשוטה - ואני שמח שוועדת הפנים היא גם הוועדה להגנת הסביבה - כי הם מדברים על צפיפות, זה הפך להיות יותר מלוחות הברית. ברגע שהצפיפות היא גבוהה, לדעתם, הם לא מאשרים תוכניות של פינוי בינוי. מתחילים מאבקים, וזה לוקח זמן.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    חשבתי שמדיניות משרד הפנים, על-פי תמ"א 35, היא לייצר  - - - 

אפרת דון יחיא: 

    אבל הם מדברים על צפיפות שהם פי שניים ופי שלושה מתמ"א 35.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

      כמו באקירוב? תרימו מגדלים של 40 קומות.  

אפרת דון יחיא: 

    בתל אביב כן, אבל זה קצת - - -  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    למה בתל אביב כן ובאור יהודה לא? 

אפרת דון יחיא: 

    כי האוכלוסייה שתקנה דירות באקירוב תהיה מסוגלת גם לתחזק ולשלם דמי ניהול, שהם כמעט בגובה שכירות של דירה במגדל.  

עזריאל רגב: 

    ברגע שלוקחים את מספר היחידות ומחלקים לשטח נטו, ברור שאנחנו מקבלים צפיפות בלתי מתקבלת על הדעת. אבל יש את כל האזור, הסביבה, הצפיפות העירונית, שבה זה צריך להשתלב. אי-אפשר לקחת מגרש שעומד על דונם ולחלק את מספר היחידות פר דונם. הם עושים חישובים מתמטיים במקום להסתכל על התמונה האורבאנית הכוללת, ואז מה התוצאה? שהעדיפות היא להפשרת קרקע חקלאית או קרקע פתוחה או ירוקה? 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    שזה בניגוד מוחלט למדיניות של משרד הפנים, של מדינת ישראל.  

אפרת דון יחיא: 

    אולי נוותר בכלל על הוועדה המחוזית, כי יושבים בה 18 אנשים שלא מבינים כלום בתכנון וכל מה שמעניין אותם זה מתמטיקה. זה לא רציני. לכן הסברנו שהתוכניות הן דבר מאוד מורכב, הן דורשות מאתנו איזון וחריגה מהכללים הרגילים. אל מול האיזונים - אם אנחנו חושבים שהמתחם ראוי - אז אנחנו מוותרים.  
 
 
 
 
 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אני לא רואה שאתם מוותרים. אם מ-131 תוכניות אישרו בשש שנים אחת - אתם לא מבינים שזה כשרון קולוסאלי?  

אפרת דון יחיא: 

    שום תוכנית כנראה לא הייתה אצלנו שש שנים.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אני לא מאשים רק את משרד הפנים, אבל אני אומר שאתם מוכרחים להסתכל על זה בביקורת עצמית. הרי זה לא יכול להיות, מכניסים את כל העולם לפרויקטים: יזמים, דיירים, מלחמות עולם, רשויות מקומיות, ועדות - בשורה התחתונה לא קורה כמעט כלום. מה הפתרון שלכם? אתם באים לוועדת הפנים ומבקשים להאריך בשש שנים. מה אתם חושבים שאנחנו? אם הייתם אומרים שהפרויקט ניסיוני, ניסיתם אותו, מ-131 פרויקטים השלמתם אחד ויש מסקנות, ובין היתר גם הארכה של שנתיים-שלוש, אבל משנים את כל הבעיה עם הוועדה המחוזית, משנים התנהגות מול היזם והדיירים, יש חבילת חוקים - זה יפה. אז אתם אומרים שיש פרויקט, רוצים שהוא יצליח ומציגים את הפקת הלקחים - יפה מאוד. 

    זה לא דיון רציני מה שקורה פה היום. אתם מתעלמים במכוון מהבעיות היותר קשות, והולכים לפתרון הכל כך קליל - הכי קל זה להאריך לוח זמנים. כשמאריכים לוחות זמנים יש יזמים שישלמו על זה ביוקר. אתם משלמים להם על הליווי הפיננסי, ההלוואות המקדימות, האשראי? הרי הם מעסיקים אדריכלים, יועצים, מדברים עם הדיירים, מחתימים. זה אמור היה לקחת X שנים, עכשיו זה ייקח להם Y שנים. מישהו לוקח את זה בחשבון? 

עינת גנון: 

    היזמים לא נכנסים לתמונה אם התוכנית לא הגיעה לשלב בשל מספיק.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    איך זה יכול להיות? הרי מישהו צריך לתכנן את התוכנית. 

עינת גנון: 

    הרשות המקומית שוכרת את המתכנן, ואנחנו משלמים לה עבור כך. יש להפריד בין תכנון התוכנית המפורטת לבין התוכניות לביצוע, שאחר כך היזם מגיש. 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אני מסכים אתך.   

עזריאל רגב: 

      אני יכול לסיים? 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

      אבל בקצרה. דרך אגב, הייתי מוכן להקדיש לזה המון שעות אם היה בזה טעם. אם הייתה תוכנית והיה על מה לדון אז היה שווה לדון. אבל אין על מה לדון.  
 
 
 
 
 

אפרת דון יחיא: 

    התחלתי בזה שאנחנו מבינים את הקושי, וסיכמנו עם האוצר תוכנית שעד 2010 80% - - -  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אני לא מאמין לזה, תסלחי לי. לא שאני לא מאמין לך, אני לא מאמין לזה. זה לא יהיה. אני הרבה שנים בביורוקרטיה הישראלית; אי-אפשר למכור לוועדה הזאת סיפור שב-2010 הכול יהיה ורוד במדינה. מה לעשות? 

אפרת דון יחיא: 

    נשתדל. 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אני מאמין לך, אבל זה לא יקרה. לפי איך שאת מציגה לי את הדברים אין סיכוי בעולם שזה יקרה אם עד היום רק ועדה מחוזית אחת הקימה ועדת משנה. אני זוכר שבתקופתי דיברנו על הקמת ועדות המשנה בוועדות המחוזיות, ב-2005. לא קרה כלום, אני כבר שלוש שנים לא במשרד.  

אפרת דון יחיא: 

    אבל זה נכנס למליאה תוך התקופה שהחוק קובע, אז למה צריך ועדת משנה? 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אני לא יודע, אמרתם שזה הפתרון.  

אפרת דון יחיא: 

    התוכניות האלה מקבלות קדימות ראשונית בוועדות המחוזיות. אם החוק נותן שלושה חודשים מאז קליטת התוכנית - זה נכנס לדיון במליאה, אפילו תוך פחות מהזמן הזה.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אז איך זה לא מסתיים? 

אפרת דון יחיא: 

    אל"ף, היזם לא תמיד מצליח לייצר את  - - -   

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    את אומרת שעוד אין יזם, יש את המתכנן של העירייה.  

אפרת דון יחיא: 

    סליחה, יזם במובן התכנוני. מי שמגיש את התוכנית, בין ההכרזה - - -  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אז אולי אתם תעשו את התוכניות? במקום שמשרד השיכון ישלם לעירייה, שישלם למתכנן של מינהל התכנון ונגמור את העניין. אולי זה הפתרון. אז בוודאי שהוועדה תאשר את התוכנית שהמתכנן של משרד הפנים אישר.  

עינת גנון: 

    לא בהכרח.  

ארז קמיניץ: 

    ממש לא, יש התנגדויות. 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אנחנו חייבים לתת למר רגב לסיים את דבריו.  

עזריאל רגב: 

    אשתדל לקצר. אני לא מבין למה ההכרזה היא לשש שנים. כשיש החלטה על הכרזה היא נותנת את הטבות המס, שבלעדיהן אי-אפשר לבצע את הפרויקט, ומקדמים את התוכנית. התוכנית מסתיימת בחמש או שש שנים, היזם לא יכול להגיע בתקופה של שש שנים לסגירת כל החוזים עם הדיירים. אם אחת המטרות של מדינת ישראל קבעה  - בוועדת אייגס - שהיא רוצה לעודד הכנת תוכניות פינוי בינוי או התחדשות עירונית במרכזי הערים על מנת לעבות את התשתיות הקיימות וגם כדי לא להפשיר קרקעות חקלאיות, משרד הפנים יכול לתת נתונות כמה תוכניות קיימות במדינת ישראל, שעדיין לא התבצעו. יזמו אותן עיריות או יזמים, וזה עומד, אבל זה קיים.  

    אם אי-אפשר לגמור עם דיירים במקום מסוים, כי אולי מחירי הקרקע לא גבוהים מספיק, אולי בגלל שהעיניים של הדיירים יותר מדי גדולות, מחר העסק יכול להתהפך והיזם יכול לסגור את העניין. אם היה רציו לתקופה של השש שנים - ולא שמעתי פה - זה כדי שיהיה שוט על הדיירים לסגור מהר עסקאות.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    זה שוט לכולם: על הדיירים, על היזמים.  

עזריאל רגב: 

    אבל אין בזה שום מטרה. ברגע שהמדינה מכריזה על הפרויקט כפרויקט התחדשות עירונית ויש לו את הטבות המס, גומרים את התוכנית והיא נמצאת.  

    אני רוצה לתת דוגמאות מהניסיון שלי. היו לנו תוכניות ביהוד משנות ה-70'. אתה יודע כמוני, אם לא יותר, כמה דרוש שם פינוי בינוי וכמה נעשה שם עם הבתים הערביים. התוכניות לא התממשו. בשנות ה-90', כשהתחילה העלייה וערך הקרקע עלה והיו ביקושים, פתאום ביצענו שבע תוכניות של פינוי על-ידי יזמם פרטיים, כי התוכניות היו קיימות.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    מה אתם אומרים על ההערה הזו, של ביטול מחסום הזמן לגמרי? 

עינת גנון: 

    בהחלט ראינו לנגד עינינו את הצורך להגביל בזמן כדי לתמרץ את הביצוע. אנחנו רוצים לא שיהיו תוכניות אלא שהן גם תבוצענה. יש מסלול נוסף שמיועד ליזמים פרטיים, שנקרא מסלול מיסוי, שבו המדינה לא ממנת את התוכנית אלא רק נותנת הטבות מס. במסלול הזה ההכרזה ניתנת לשש שנים כאשר כבר יש תוכנית. כלומר, ניתנות שש שנים לצורך המימוש.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    כמה כסף השקיע משרד השיכון בעניין הזה משנת 2000? 

עינת גנון: 

    אני צריכה לבדוק את זה, אני לא יכולה בשליפה.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    תגידי בממוצע.  

עינת גנון: 

    יש 109 תוכניות פינוי בינוי ו-22 תוכניות עיבוי. התקצוב הממוצע לפינוי בינוי הוא סדר גודל של 700,00-800,000 שקלים לתקופה של שש שנים. 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

      לצורך מה? 

עינת גנון: 

     לצורך התכנון ופעולות הסברה לתושבים. בעיבוי זה קצת יותר, כי מדובר במתחמים גדולים יותר. זה סדר גודל של 1.5 מיליון שקלים.  

עזריאל רגב: 

    דיברנו על כפר סבא, שם זה הלך די מהר. הפרויקט הזה התחיל לפני עשר שנים, לפני שהיה מסלול התחדשות עירונית. הדיירים התארגנו, ניסו לעשות עסקת קומבינציה, זה עבר לחברה הכלכלית של כפר סבא. זה לא הלך. אבל לאט לאט הם הגיעו להסכמות, ואחר כך זה הלך מהר. 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    כמה דיירים יש שם? 

עזריאל רגב: 

     40 בסך הכול, וזה הגיע לתביעה משפטית על הדייר הסרבן.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אני בעד לבטל את הפרויקט, כי הוא לא מצליח. אם הפרויקט היחיד בישראל, מתוך 131 פרויקטים, הוא פרויקט שהתחיל לפני, ובסך הכול 40 איש, ומתוכם היו גם דיירים סרבנים - עזוב.  

עזריאל רגב: 

    השאלה היא מה הייתה מטרת הפרויקט. המטרה הייתה להכין תוכניות, לא לבצע. המדינה לא קשורה לביצוע.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אותנו מעניין הביצוע.  

עינת גנון: 

    אלה תהליכים ארוכי טווח. זה לא כמו קרקע בתולית שמתכננים, עולים ובונים. יש בני אדם שחיים שם.  
 
 
 
 
 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

      ברור, אבל בני-האדם אמורים להרוויח מזה.  

עזריאל רגב: 

    אבל הם לא רוצים, עיניים גדולות.  

אבנר עורקבי: 

    לא עיניים גדולות, לא רוצים. רוצים להישאר במקום שלנו, לא רוצים לפנות.  

עינת גנון: 

    אדוני היושב ראש, אני מזמינה אותך לבקר בקרית אונו, שם יש פרויקט שבוצע.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    הייתי באזור. אתם כנראה לא מעורבים בפרויקט הזה. זה עובד.  

עינת גנון: 

    יש פרויקטים של יזמים פרטיים, בהחלט. זה מסלול המיסוי שציינתי.  

אפרת דון יחיא: 

    הממשלה כן מעורבת, היא מוותרת על מיסים במשך שש שנים.  

עזריאל רגב: 

    חייבים את ההכרזה. המטרה הייתה להכין תוכניות בניין ערים. המדינה לא יכולה לאלץ את האנשים. הייתה ועדה של היועץ המשפטי לממשלה והגיעו למסקנה שאי-אפשר לאלץ את האנשים בכפיה לזוז מהדירה. אבל המטרה של הביצוע מתרחשת. לאט לאט אנשים מתבשלים במיץ של עצמם וסוגרים את הדברים. 

אבנר עורקבי: 

    מגבילים אותם. 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

      בבקשה, אדוני.  

אשר שוחט: 

    אנחנו תומכים בכל מה שנאמר על-ידי משרד הבינוי והשיכון. באנו לכאן על מנת להאריך את שש השנים, כי אני חושב שזה מחויב המציעות. לפני שש שנים התקופה הזו נקבעה כדי ליצור מוטיבציה לעשות את זה מהר, אז עכשיו אני חושב אם תעצרו את זה - זה יגרום, גם במסלול המיסוי וגם במסלול ההכרזה, לעצירת הפרויקט.  

    עוד הערה למשרד הבינוי והשיכון: מעבר לכל החסמים יש התנגדויות. לעבור את מסלול ההתנגדויות זה דבר קשה, נוראי ובלתי אפשרי.  
 
 
 
 
 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    עם כל מה שאתה אומר עכשיו הייתי חושב שאתה, בתור קבלן או יזם, תגיד לרדת מזה.  

אשר שוחט: 

    אני לא רוצה לרדת. אני חושב שהפרויקט הזה - - -  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אז למרות ההתנגדויות ולמרות הכול אתם בעד.  

אשר שוחט: 

    אנחנו באים להוריד חסמים ולומר אותם על מנת לקיים את הפרויקט.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אבל אני מבין שלא מקיימים אותו.  

אשר שוחט: 

    יש תוכניות בראשון לציון, שאתה מכיר, של סרוגו.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אותו אני מכיר אבל אני לא יודע מה הוא עושה.  

אשר שוחט: 

    יש בנווה מונוסון פרויקט גדול מאוד.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אבל עושים? בונים? 

עינת גנון: 

    הגישו בקשות להיתרי בניה.  

אשר שוחט: 

    התהליך של ההתקשרות עם הדיירים, הוצאתם מהדירות, הוא קשה ובעייתי. אני מזדהה עם מה שנציג הנכים אמר, צריך לתת לזה פתרון.  

אבנר עורקבי: 

    צריך לתת פתרון נכון.  

אשר שוחט: 

    אמרתי פתרון נכון, אני תומך בזה. הזמן שאנחנו צריכים להתקשר עם הדיירים הוא לא פחות מהביורוקרטיה, הקושי ותהליך התכנון עד לסיום התוכנית. לכן, אנחנו חושבים שצריך להאריך בשש שנים, ואפילו יותר מזה.  
 
 
 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    תודה. אדוני היועץ המשפטי, בבקשה.  

תומר רוזנר: 

    אני רוצה לשאול את משרד הפנים לגבי מסלול המיסוי; מי יוזם שם את התוכניות? 

אפרת דון יחיא: 

    המסלול הזה לא נקבע על-ידי משרד הפנים.  

עינת גנון: 

    להטבות המס שותף משרד האוצר, והוא אף יזם אותם. אין מעקב שלנו אחר התוכניות במסלול מיסוי. נתתי קודם את הדוגמה של קרית אונו, שזה הפרויקט הראשון שבוצע בארץ, והוא התחיל בסוף שנות ה-80'. אנחנו רואים שאלה תהליכים ארוכי טווח. לא ניתן לקצר את כל המהלך.  

תומר רוזנר: 

    במסלול הזה, מי יוזם את התוכנית? מי מכין אותה? 

עינת גנון: 

    יזם פרטי.  

תומר רוזנר: 

    מה משך התכנון שם? 

עינת גנון: 

    זה היינו הך, אפילו יותר ארוך.  

אפרת דון יחיא: 
 

    יותר, כי כשמשרד ממשלתי מגדיר לנו משהו כפרויקט פינוי בינוי הוועדה המחוזית נותנת לזה קדימות. מועד ההתנגדויות הוא ארוך, זה הרעיון.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

      יש הצעה של היועץ המשפטי.  

תומר רוזנר: 

    ההצעה ברובה היא בקשה של משרדי הממשלה, רוב התיקונים המבוקשים הם של משרדי הממשלה.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אז צריך לקרוא את זה. בבקשה.  
 
 
 
 

ורד קירו: 

    הצעת חוק התכנון והבניה, (תיקון מס') (הארכת תוקף של הכרזה על מתחם פינוי ובינוי), התשס"ח-2008. תיקון סעיף 33א1 - בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן -  החוק העיקרי), בסעיף 33א(ב), האמור בו יסומן "(1)" ואחריו יבוא: 

    (2) על אף הוראות פסקה (1) הממשלה רשאית, בהמלצת הוועדה שמונתה לפי הוראות סעיף קטן (ג), ולאחר שהוועדה קיבלה את המלצת יושב ראש מוסד התכנון המוסמך, ועל פי תנאים שתורה הוועדה, להאריך, במהלך תקופת תוקפו של צו ההכרזה, את תוקפו של הצו האמור, לתקופה נוספת שלא תעלה על שש שנים, ובלבד שאושרה או שהופקדה במוסד התכנון המוסמך תוכנית לפינוי לשם בינוי או לעיבוי בניה, במתחם הפינוי והבינוי שהוכרז בצו, או שמוסד התכנון המוסמך החליט על הפקדתה. אושרה תוכנית לפינוי ובינוי לא תידרש המלצת יושב ראש מוסד התכנון המוסמך.  

    הוראת מעבר 2(א) - הממשלה רשאית בדרך ובתנאים האמורים בסעיף 33א(ב)(2) לחוק העיקרי כנוסחן בסעיף 1 לחוק זה, להאריך בצו את תוקפה של הכרזה על מתחמים להתחדשות עירונית (פינוי ובינוי), שניתנה במסגרת החלטת ממשלה מיום כ"א בחשוון התשס"א (19 בנובמבר 2001), מיום ב' באב התשס"א (22 ביולי 2001), מיום כ"ה בחשוון התשס"ב (11 בנובמבר 2001), או מיום ו' בתמוז התשס"ב (16 ביולי 2002), לתקופה שלא תעלה על שש שנים מהמועד שבו פג תוקפה של ההכרזה; תחילתו של צו לפי סעיף זה במועד פקיעתה של ההכרזה כאמור. 

    (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), הארכת תוקפה של הכרזה כאמור בסעיף קטן (א) לא תהא בת תוקף לעניין חוק פינוי ובינוי (פיצויים), התשס"ו-2006, מהמועד שבו פגה ההכרזה ועד למועד החלטת הממשלה כאמור בסעיף קטן (א)".  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    מה אומר הסעיף האחרון?  

תומר רוזנר: 

    זו התוספת היחידה שאנחנו מציעים, והיא נוגעת לשאלת הרטרו אקטיביות. כפי שרואים בסעיף 2, מבקשים להחיות הכרזות שפגו, מהשנים 2000, 2001 ו-2002. יש פער זמן בין המועד שבו הן פגו לבין המועד שתחליט הממשלה לחדש אותן, ובתקופה הזאת, אם אנחנו עושים את זה רטרו אקטיבית, אנחנו פוגעים בזכויות קניין של הדיירים. אין מקום לפגיעה רטרו אקטיבית כזאת. יש בעיה כללית עם הרטרו אקטיביות, אבל זאת הבעיה הכאובה ביותר.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    ברור. בבקשה, מר קמיניץ.  

ארז קמיניץ: 

    לעניין הרטרו אקטיביות, כאשר מדובר על הטבות מיסוי אין בעיה עם הרטרו אקטיביות. אין לי התנגדות להצעה של היועץ המשפטי לעניין הוצאת התקופה של אי קיומה של הכרזה מגדרי הסעיף הנוגע לדייר הסרבן. צריך לזכור שאנחנו עוסקים בתביעת נזיקין אפשרית, שרק אם 80% מהדיירים הסכימו צצה עילת התביעה. אנחנו עוסקים בפיצוי שנקבע באופן כללי על כל הנזק שעלול להיגרם, כאשר הפיצוי שמדובר בו הוא לכאורה זניח. אבל אין לי התנגדות שזה יוחרג.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אני רוצה שבמקום שש שנים זה יהיה שלוש שנים.  
 
 
 
 
 

אשר שוחט: 

    אנחנו מפספסים את כל העניין אם עושים את זה לשלוש שנים.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    יבואו לפה בעוד שלוש שנים ונשמע מה קורה. הבטיחו לנו ממשרד הפנים שב-2010 כל העולם ייראה הרבה יותר טוב.  

אפרת דון יחיא: 

    אנחנו יכולים לאשר, לא לבצע. התחייבנו שעד 2010 80% מהתוכניות יהיו מאושרות, אבל כל היוזמה מול הדיירים היא של היזמים, אז ודאי וודאי לא התחייבנו שב-2010 יהיה אחרי ביצוע. אחרי ההכרזה צריך ביצוע.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    ברור. בעוד שלוש שנים יבואו לוועדה ויבקשו עוד שלוש שנים.  

ארז קמיניץ: 

    יש הכרזות שפגו לפני שנתיים. שלוש שנים זה אומר עוד שנה.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    להן ניתן יותר. 

עינת גנון: 

    רצינו את שש השנים הנוספות כדי להשוות את התנאים לצורך הטבות המיסוי למה שנקבע בחוק מיסוי מקרקעין. נוצר מצב שיש פה יתרון למתחמים שהוכרזו במסלול מיסוי, הם מקבלים את הטבות המס לתקופה של שש שנים מיום שיש תוכנית, ובמסלול הרשויות המקומיות  - - -  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אז בואו נעשה סעיף כזה, שמרגע שמאושרת יש לה שש שנים, בלי כל קשר לשלבי התכנון.  

אפרת דון יחיא: 

    שש שנים ניתנות רק אם זה הופקד או אושר.  

ארז קמיניץ: 

    רק אם התוכנית לפחות הופקדה. חייבים להראות רצינות מסוימת כדי שהממשלה תמשיך את ההכרזה. אם אין רצינות, לא הופקדה אפילו תוכנית, אז הממשלה לא יכולה, לא בסמכותה - - -  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    כמה תוכניות הופקדו עד היום? 

עינת גנון: 

    כל התוכניות שיגיעו לממשלה יהיו בסטטוס הזה. אין לי פה את הרשימה של כל המתחמים. 
 
 
 

אשר שוחט: 

    אין לך גם את הרשימה של המיסוי הרגיל, שלא הלכו תחת הכרזה, ורצו להקל רק בנושא המיסוי.  

עינת גנון: 

    החומר שהעברנו לוועדה הוא מאוד מפורט. מההכרזה הראשונה שבה 22 מתחמים הוכרזו, התוכניות לגבי 13 מתחמים אושרו. כל השאר הופקדו, ואם הן לא הופקדו לא נגיש לממשלה בקשה להאריך אותן. מתוך ההכרזה שהייתה ביולי 2001 על שבעה מתחמים - שלוש תוכניות אושרו; בהכרזה שהייתה בנובמבר 2001, שהוכרזו בה 15 מתחמים - שבעה אושרו; הכרזה ביוני 2002 על עשרה מתחמי פינוי בינוי - שלוש אושרו; באותה הכרזה היו גם חמישה מתחמי עיבוי - רק תוכנית אחת אושרה. כל השאר, או שהן הופקדו ויגיעו לממשלה בבקשה להאריך את התקופה או שהן לא הגיעו למעמד הזה וזה לא יגיע לממשלה, כי לא התקדמו ועליהן אפשר לומר שנכשלנו.  

אפרת דון יחיא: 

    או שהוחלט לסרב כי הן לא מתאימות.  

ארז קמיניץ: 

    נכון, ההליך נכשל.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אם אנחנו מאשרים עכשיו שש שנים - נאמר שיש תוכנית שאושרה אחרי ארבע שנים, עכשיו יש לה שנתיים פלוס שש, זה שמונה שנים.  

עינת גנון: 

    אבל אם שמת לב ליחס  - זה כמעט לא קורה.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    כלומר, זה בעצם שש שנים לביצוע. 

אשר שוחט: 

    לכל התהליך. זו התייחסות ספציפית לכל פרויקט.  

עינת גנון: 

    זה לא הרבה זמן בכלל, אדוני.  

אשר שוחט: 

    זה מעט זמן לכלל התהליך.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    שש השנים זה אחרי אישור, התנגדויות והכול. זה רק להגיע להסדר עם הדיירים ולבנות.  
 
 
 
 
 

עינת גנון: 

    זה לא רק. זה דבר שלוקח הרבה מאוד זמן. אחר כך צריך להוציא אישורים מהמינהל, כי הוא בעל הקרקע בדרך כלל, והוא צריך לחתום וגם אצלו זה לוקח זמן. יש המון ביורוקרטיה. צריך להגיע לליווי בנקאי.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אבל אתם הביורוקרטיה.  

אשר שוחט: 

    ואם נכנס בית המשפט בעניין דייר סרבן, אני צריך שנה? זה הכי מהר שאפשר.   

עזריאל רגב: 

    דיברו על תוכניות מופקדות, כדי להגיע להמלצה להפקדה - זו הבעיה העיקרית. אחר כך זה עניין טכני.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    זה לא בפנים. הם אומרים שהם רוצים שש שנים, בהנחה שעברנו את כל זה.  

תומר רוזנר: 

    יש פה גם בקשה להמלצה להפקדה.  

ארז קמיניץ: 

    ההחלטה על הפקדה זה שלב תכנוני חשוב מאוד.  

עזריאל רגב: 

    החלטה על הפקדה, לא פרסום בעיתון.  

ארז קמיניץ: 

    בסדר. מעת שהוחלט על ההפקדה בוודאי יש עוד הליכים נוספים, שהם יותר טכניים, לעניין העמידה בתנאי ההפקדה, ואחר כך יש את שלב ההתנגדויות שהוא ארוך. צריך להבין שגם אחרי שהתוכנית אושרה - - -  

תומר רוזנר: 

    בחוק הפיצויים נקבע שדייר סרבן הוא דייר ש-80% מדיירי הבית מסכימים לפינוי, והוא נמנה על 20% שאינם מסכימים.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

      למה דייר סרבן? דייר עקשן.  

תומר רוזנר: 

    אסור לדייר לסרב מטעמים שאינם סבירים. אם הוא מסרב מטעמים שאינם סבירים הוא צפוי לשלם פיצויים.  
 
 
 

עינת גנון: 

    הוא חשוף לתביעת פיצויים.  

תומר רוזנר: 

    נקבע בחוק במפורש שאם הסירוב נובע מנסיבות אישיות מיוחדות - זה כולל גם מצבים של נכות, מן הסתם - - -  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    זה לא כתוב. 

תומר רוזנר: 

    זה לא כתוב במפורש.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    למה שלא נכתוב את זה במפורש? עובדה שיש בעיות על הרקע הזה.  

אפרת דון יחיא: 

    זה חוק אחר. 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    נתקן. אני מבקש לעשות תיקון עקיף בחוק הפיצויים. יש בטח הגדרות של הביטוח הלאומי לגבי נכה מוגבל על כיסא גלגלים, מוגבלות ברורה, שזה ייחשב כטעמים אישיים מיוחדים.  

ארז קמיניץ: 

    קודם כול, כשדובר על נסיבות אישיות דובר גם על מצבים של נכות וגם של נסיבות קונקרטיות שקושרות את המשפחה לבית הספציפי, למשל, חדר זיכרון.  

אבנר עורקבי: 

      אמת, יש הרבה כאלה.  

ארז קמיניץ: 

    גם בהקשר של נכות, יכול להיות שמציעים נגישות סבירה.   

תומר רוזנר: 

    אם מציעים דירה מותאמת - - -  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    הוא לא יכול לסרב להצעה שנותנת מענה למוגבלות שלו.  

ארז קמיניץ: 

    אני חושב לא צריך לפתוח כרגע - לפני שהתגבשה פסיקה בנושא - כל מיני אלמנטים לחוק הספציפי הזה.  
 
 
 

אבנר עורקבי: 

    יוכנסו. 

ארז קמיניץ: 

    יכול להיות שהם יוכנסו, צריך להקדיש לזה דיון הרבה יותר משמעותי מאשר הדיון שאנחנו עושים כרגע, והוא צריך להיות דיון שמתייחס לאיזונים בדיני קניין. חוק הדייר המסרב, האיזון הקנייני שבו עדין מאוד. מה שאנחנו מדברים בו זה לא פגיעה בזכויות קניין, הוא סך הכול יוצר כלל של אחריות, כלל של חיוב בפיצוי עתידי - יכול להיות שיהיה ויכול להיות שלא יהיה. מוגשת תביעה, לא ברור שמאחוריה יש זכות טובה או זכות לא טובה. יש בזה שוט מסוים - זה נכון. השוט הזה נמצא כנגד אחוז מסוים באוכלוסייה, שאנחנו מכירים אותו בבתים משותפים, שלא מוכנים. למה? ככה. לזה זה נועד.  

אבנר עורקבי: 

    כי ככה, הוא לא רוצה לפנות את הבית שלו.  

ארז קמיניץ: 

      השאלה היא אם על אף שיש אינטרס מאוד חשוב - - - 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אדוני, יש לך מזל שאתה לא גר בבייג'ין. בבייג'ין החליטו - בהחלטה של שניה, בלי ועדה מקומית ומחוזית - לעשות עוד ארבעה נתיבים באמצע העיר, כי יש אולימפיאדה. אני מספר משהו שאני יודע כי הייתי שם. זה קרה רק לפני שנה וחצי או שנתיים. הודיעו לאנשים: יש לכם 30 או 40 יום לעזוב את הבית. כסף הפיצוי יימסר במקום כזה וכזה, ובזה מסתיים העניין. אחרי 40 יום עולים הדחפורים ובזה מסתיים הסיפור.  

עזריאל רגב: 

    למה ללכת לבייג'ין? גם באירופה מפנים: השוק הישן בפריז, מרכז שטוקהולם. איך פינו את הבדואים בשל בסיסי צה"ל? 

ארז קמיניץ: 

    בוא לא נעשה השוואות בין פולש לבין דייר, שהדירה שלו.  

עינת גנון: 

    כדאי להקדיש לזה דיון מסודר. 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אני מסכים שעדיף היה לקיים בעניין הזה דיון יותר מעמיק. אבל משום שאני חושב שאין אמצע, יש את הצד של חקיקה עכשיו ואת הצד שזה לא יהיה גם בעוד ארבע שנים - כי אני מכיר אתכם - אז אני מעדיף שמה שבידיים שלי יחוקק, באחריות, ברצינות.   

תומר רוזנר: 

    הסעיף יאמר שאם מדובר באדם עם מוגבלות, כהגדרתו בחוק, הוא ייחשב כמי שמסרב סירוב בלתי סביר אם מוצעת לו דירה שמותאמת לצרכיו.  
 
 
 

ארז קמיניץ: 

    איפה אתה רוצה להכניס את זה? 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    זה תיקון עקיף לחוק הפיצוי.  

ארז קמיניץ: 

    ברור לי, אבל אני אוחז בידי את החוק - - -  

תומר רוזנר: 

    בפסקה 4 ייכתב - - -  

ארז קמיניץ: 

      אבל בפסקה ב(2) לא הוצע לבעל הדירה המסרב מגורים חלופיים. אם אנחנו עוסקים במגורים חלופיים - - -  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אני מציע שזה ייכתב במקום שארז יחליט בחוק הפיצויים.  

ארז קמיניץ: 

    אם אנחנו צריכים לתקן בואו נדון. השאלה היא על מה אנחנו מדברים - על המגורים החלופיים או העתידיים. אם אנחנו מדברים על המגורים העתידיים אפשר להגיד שנסיבות אישיות זה לרבות נכות, אבל השאלה גם איזו נכות.  

תומר רוזנר: 

    גם חלופיים וגם העתידיים.  

ארז קמיניץ: 

    אם אנחנו מדברים על גם וגם, כשמדברים על נסיבות אישיות, אנחנו מדברים על מי? על אדם עם מוגבלות, באשר הוא? 

תומר רוזנר: 

    כהגדרתו בחוק שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלות. ההגדרה מדברת על מישהו שיש לו מוגבלות מהותית חמורה, שמגבילה את תפקודו היומיומי.  

ארז קמיניץ: 

    הסירוב שלו יהיה רק במצב שאין התאמה? 

תומר רוזנר: 

    שאין את ההתאמות הנדרשות לצורך תפקודו. 
 
 
 
 
 

ארז קמיניץ: 

      בסדר. 

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אני מקבל את השש שנים, אני לא עקשן.  

קייס נאסר: 

    הייתי מקווה שאדוני יישאר בעקשנות שלו. אני חושב שזה נותן מסר לא טוב למוסדות התכנון - גם לוועדה המקומית וגם לוועדה המחוזית. במקום לתת פתרונות לסבל התכנוני - - -  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אתה צודק. מצד שני, אם אני לא מעביר את זה, גם זה מסר. גם בעיה.  

קייס נאסר: 

    ממאה וכמה תוכניות הושלמה רק אחת. זה מעיד על הבעייתיות של הפרויקט בכללותו.  

היו"ר אופיר פינס-פז: 

    אני מעמיד את הנוסח להצבעה. מי בעד? זה אושר פה אחד. 

    תודה, אני נועל את הישיבה.  
 
 

הישיבה ננעלה בשעה 10:40. 


בחזרה לדף הראשי