הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים), התשס"ה-2005
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
אנחנו נעבור לנושא הבא ונזמין את חבר הכנסת ניסן סלומינסקי
להציג לנו את יוזמתו, הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים), התשס"ה-2005, קריאה
ראשונה. בבקשה, אדוני. סגן שר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת אלי בן-מנחם, מאוד רצה
לשמוע את היוזם. בבקשה, אדוני.
אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, על-פי חוק
התכנון והבנייה 1965, רשאית הממשלה להכריז על אזורים מסוימים כאזורי פינוי או כדי
לאפשר לאזור מסוים להתפתח ולהתרחב, ואין דרך אחרת; או בחלק גדול מהמקרים לשפר את
פני העיר; או כדי להיטיב עם אותם דיירים שגרים בדירות קטנות ויש אפשרות בעסקאות
להיטיב את מצבם; או בהצטרפות כל הדברים. במקרים האלה הממשלה רשאית להחליט על אזור
מסוים כאזור פינוי לצורך בינוי חדש ומתוכנן ויפה יותר, אטרקטיבי יותר ומיטיב יותר
עם הדיירים.
מה שקורה בפועל הוא, שכמעט כל האתרים של משרד השיכון תקועים
ולא יכולים להתפתח, בגלל שכמעט בכל אתר יש מה שנקרא "דייר סרבן". כשאני
מדבר על דייר סרבן, זה לא מי שמסיבות אמיתיות וענייניות מתנגד. עליו החוק לא מדבר.
אלא מדברים על מישהו שמסיבות לא סבירות, בדרך-כלל מתוך רצון לסחוט יותר תשלום,
מסרב ותוקע את כל האתרים. לכן רוב האתרים היום תקועים. באה הצעת החוק הזאת ואומרת,
שבמצבים כאלה, ואך ורק במצב שהדייר מתנגד מסיבות לא סבירות, רשאי בית המשפט לקנוס
את הדייר. לא הלכנו על פינוי, אלא לקנוס את הדייר המסרב ולחייב אותו בתשלום נזקים
שהוא גרם לכל הדיירים האחרים. אם ההצעה הזאת תתקבל, היא תוכל להביא לסדר.
למרות שלכאורה נראה שיש כאן כניסה לרשות הפרט, כבר קבע בית
המשפט שכל מי שרוכש דירה בבית משותף, והוא הדין במי שדירה בבית משותף נפלה
לבעלותו, מעלים עליו כי הסכים מראש לוותר על חלק מן האוטונומיה הקניינית הקנויה לו
וכל הדברים האחרים. כי ברגע שהוא הולך לגור בבית משותף, הוא מראש מגדיר את עצמו
כמי שמקבל עליו את השותפות כחלק מהעניין. לכן אין כאן סמכות אוטונומית פרופר של
רכוש הפרט, אלא זה רכוש משותף. לכן לרוב יש כן סמכות.
ההצעה שלנו אומרת, שבמידה ש-80% מהדיירים רוצים את זה,
והדייר שמסרב עושה את זה מסיבות בלתי סבירות, רשאי בית המשפט לקנוס אותו כדי לאפשר
למשרד השיכון לפתח את האתרים הללו. זאת הצעה טובה. המשרדים השונים, כולל היועץ
המשפטי לממשלה ובוודאי משרד השיכון, תומכים מאוד בנושא הזה. אני מבקש מחברי חברי
הכנסת לאשר את זה. זאת קריאה ראשונה, ואם יש שינויים, ויש הרבה מאוד שינויים
שנעשה, הזמן שלהם יהיה בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, ואתם
מוזמנים לבוא ולדון. זה יידון בוועדת החוקה, שאתם יודעים ששם הדיונים הם לעומק
ואכן מקבלים הרבה שינויים. שם יהיה המקום, אם מישהו מכם חפץ לשנות או להעיר
הערותיו. תודה רבה לך, אדוני.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יוזם החוק. בבקשה, חבר
הכנסת זנדברג, חבר הכנסת חמי דורון, חבר הכנסת נסים זאב וסגן השר אלי בן-מנחם.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אמרו האנגלים "ביתי
הוא מבצרי", ואנו כאן עוסקים באנשים שמפנים אותם בניגוד לרצונם מהמקום שהם
מתגוררים, בשם איזשהו אינטרס חברתי רחב יותר. נכון, יש סחטנים שרוצים לעשות את
הקופה ולהרוויח רווח כפול ומשולש מהעובדה שהם האחרונים שעמם לא סגרו את הנושא,
והתנגדות שלהם היא באמת לא מן הנסיבות שאנחנו מבינים. אבל לומר ש-20% מהאנשים
שמתגוררים באותו אזור מתנגדים, וזאת כמות שמאפשרת לכפות עליהם את הפינוי בדרך
שמוצעת בחוק, אני חושב שזה אחוז גבוה מדי. זה מסוכן, אנחנו מדברים ברכוש של אנשים,
בבתים של אנשים. זה נכון שבית המשפט יקבע את הפיצוי רק אם הוא יברר ויגיע למסקנה
שמדובר בהתנגדות בלתי סבירה, אבל האדם הפשוט שצריך לשקול האם הוא מתנגד לכך
שלוקחים אותו מן הבית או לא, לא ייקח את הסיכון. הוא יפחד מבית המשפט. הוא יודע מה
יקרה בסוף ההליך המשפטי? הוא יודע מה יגידו עורכי-הדין של הקבלן ושל העירייה ושל
כל היזמים למיניהם, ואולי גם מוסדות השלטון, בזמן שהוא ייתבע? קודם כל הוא ייתבע.
איך ייצא פסק הדין בסוף, הוא לא יודע. את הסיכון הוא לא ייקח, וכך אנחנו משליטים
טרור על קבוצה של אנשים שלא היינו רוצים לכפות עליהם באמצעות החקיקה הזאת את
ההתנגדות המהותית. האחרון, 3%, 5%, 10%, בסדר. אבל 20% לדעתי זה מספר גבוה מדי.
תודה.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
טו ברוטוס מדבר על תוכנית ההתנתקות.
בבקשה, חבר הכנסת חמי דורון. למה אתה לא רוצה לקחת דוגמה
מחברך הוותיק בסיעת שינוי ולדבר מהמקום?
האם אדוני יודע למה טרומפלדור היה גידם?
כי כל אחד לקח ממנו דוגמה. לא נשארה לו יד, מסכן.
אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת, כמו שאמר ידידי מודי
זנדברג, היא בלתי סבירה במידה רבה. חבר הכנסת סלומינסקי, מה פירוש "בלתי
סביר"? למה אתה מתכוון?
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
אמרתי שזה יוגדר בהכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
חבר הכנסת סלומינסקי, הולכת רשות מקומית
ומכריזה על אזור מסוים כאזור לפינוי ובינוי. אני אתן לך דוגמה מהחיים.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
מגוש קטיף.
לא מגוש קטיף. בגוש קטיף יש רק פינוי בלי בינוי.
ניסן סלומינסקי (מפד"ל):
מדובר על הכרזת ממשלה.
חבר הכנסת סלומינסקי, אתה בוודאי יודע שכדי להיכנס לתחום של
פינוי ובינוי בהכרזה ממשלתית, הרשויות המקומיות מגישות בקשות להכריז על אזורים
מסוימים בתחומן כאזורים לפינוי ובינוי, ואתה מכיר את העניין לא פחות ממני. הנושא
הוא, שכאשר יש החלטה על פינוי ובינוי, הרשות המקומית היא זאת שצריכה לנהל את כל
המערכת, ואז קורה דבר מאוד מעניין. לדוגמה, יש אזור קטן, 132 יחידות דיור, שכולן
מרוכזות בחמישה בניינים. השטח עצמו הוא שטח קטן. באה הרשות המקומית ואומרת: כדי
שליזם יהיה כדאי לעשות פינוי ובינוי, הוא צריך 770 יחידות דיור – אני מדבר על
עובדות, אני מדבר על מקרה שהיה – כדי לפנות 132 יחידות דיור. זה היה לפני שלוש
שנים בערך. כמובן שהנושא לא התקדם הרבה, ולפני כמה חודשים אמרו לי שבאותו מתחם
היזם קיבל תוספת של 500 יחידות דיור. כלומר, אנחנו מדברים עכשיו על כמעט 1,300
יחידות דיור בעבור 132 יחידות. מה מציעים לדיירים? לדיירים המתפנים מציעים חדר.
דהיינו, אם יש לך דירה של שלושה חדרים, מציעים לך ארבעה חדרים. יפה.
סגן שר הבינוי והשיכון אלי בן-מנחם:
חדש מול ישן.
חדש מול ישן, נכון. הישן לפעמים יכול להתבטא בשכונה ותיקה,
אבל אנשים שיפצו את הבתים שלהם. הרי לא כל הבתים הם חורבות. אנחנו יכולים להיכנס
ולראות שכונות שלמות – ואני מזמין אתכם לעיר שלי – של בתים של 50 ו-60 שנה, ששופצו
לא במסגרת פינוי ובינוי, בלי להפוך את העיר לסלאמס על-ידי זה שהוספת בצורה אדירה,
בלתי הגיונית כמעט, 1:10 יחידות דיור, מעמסה על מקומות שאינם יכולים לתת שירותים,
לא מים, לא ביוב, לא לימודים, לא גנים. אבל מעמיסים. למה? כביכול בשם הקדמה.
לפעמים אנחנו נופלים במלכודות שהן לא ראויות. 20% עלולים לומר שהם מתנגדים לפינוי
ובינוי, אז אותם נתבע על נזיקין? למה?
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה אדוני.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כאשר ראיתי את הצעת החוק חשבתי
שחבר הכנסת ניסן סלומינסקי בא לדבר על הגדלת הפיצויים לכל המפונים, כי זה חוק
פינוי ובינוי, וחשבתי גם פיצוי. אבל יש בזה גם פיצוי, ואני רוצה להסביר למה החוק
מתכוון.
לא הרחק מכאן, בדרך חברון, אנחנו רואים
בניינים שלמים שכמעט נמצאים בקריסה. את הדיירים קשה לפנות, המבנים ממש מסוכנים
ואין מה לעשות. לכן ההצעה הזאת באה לפתור את הבעיה למשפחות ברוכות ילדים או לאנשים
קשישים שאין מי שיעזור להם. זה הפתרון היחיד שנשאר כדי לתת להם שיפור לתנאי החיים
שלהם. כמו שאמר סגן השר, מדובר פה בהטבה, להעביר אותם מדירות ישנות לדירות חדשות.
כמובן שזה לא ככל שעולה על רוחו של הקבלן, זה לא משא-ומתן בלתי מוגבל. יש כאן
הערכה, יש כאן שמאות. זה לא שהוא רוצה במקום 200 דירות פתאום 600 דירות, אז בגלל
שאין ברירה והוא הקבלן היחיד נותנים לו. הרי זה יוצא למכרז. יבוא קבלן אחר, שמשתלם
לו ב-300 דירות, והוא יקבל את המכרז. זה לא הולך פה רק לפי קשרים פנימיים שיש בין
הרשות לבין קבלנים מסוימים. לכן, כדי לבדוק את החוק הזה כמה שהוא טוב – רק בדיוני
הוועדה אפשר למצות את הדיון. לכן אני אתמוך בו, לפחות בקריאה הזאת.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. סגן השר, חבר הכנסת אלי בן-מנחם.
סגן
שר הבינוי והשיכון אלי בן-מנחם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי הכנסת מודי זנדברג וחמי
דורון, אני קצת מתפלא על הדברים ששמעתי מכם. יכול להיות שאתם לא מכירים את הנושא.
חמי דורון (שינוי):
עם כל הכבוד, אדוני, אני מודיע לך שאני הייתי מעורב בארבעה
פרויקטים של פינוי ובינוי במועצת העיר ראשון-לציון ואני מכיר אותו על בוריו. אל
תגיד שאנחנו לא מכירים את הנושא.
סגן שר הבינוי והשיכון אלי בן-מנחם:
כשמדברים על פינוי ובינוי, מדובר בעיקר באזורי מצוקה. לא
מדברים על צפון תל-אביב, לא מדברים על אזורי יוקרה, אלא בעיקר על האזורים החלשים.
פינוי ובינוי לא נכנסים למקומות ששם המערכת בסדר, הבתים משופצים ומסודרים. מדברים
על שכונת צ'יקו ברמת-גן, שכל הבניין עומד ריק בגלל דייר אחד. הבניין כולו עם
סדקים, אף אחד לא גר בו וממתינים לאישור של דייר סחטן אחד שרוצה חצי בניין רק כדי
להסכים לתוכנית הפינוי ובינוי.
חבר הכנסת זנדברג, כנסת ישראל, לפני כמה שנים, חוקקה חוק
להרחבות דיור לזוגות צעירים. אני בטוח שהיית אז בכנסת, חבר הכנסת גדעון שגיא העביר
את זה בתמיכה של כולנו. אז אפשרנו, בהסכמה של 75% מהדיירים, להרחיב דירות. כי בא
דייר ואומר: אני מוכן להרחיב, בתנאי שייתנו לי פנטהאוז, ייתנו לי את כל הגג. יש כל
מיני סחטנים, והסחטנים האלה מונעים פיתוח של אזורים שלמים. אני מכיר את זה מקרוב,
אני רואה את זה יום-יום. החוק הזה הוא חוק מצוין, זה לא חוק שמאלצים מישהו, כמו
שאמר חבר הכנסת דורון, עורכי-דין, יזמים. הכול בהבנה, בהסכמה. דייר שגר בדירה של
שני חדרים בשכונת תל-כביר, ואחרי שיפוץ או אחרי פינוי ובינוי יקבל דירה של שלושה
חדרים בבניין עם מעלית, בניין חדש, חניות תת-קרקעיות בחינם, מה רע בזה? הוא משפר
את ערך הנכס. זה טוב לעיר, זה טוב לתושב. גם היזם מרוויח, זכותו.
אליעזר זנדברג (שינוי):
למה הוא מתנגד?
נסים זאב (ש"ס):
הוא רוצה יותר.
סגן שר הבינוי והשיכון אלי בן-מנחם:
יש קבוצה של אנשים שסוחטים, חבר הכנסת זנדברג. יש סחטנים. יש
בעיה עם קבוצות קטנות של אנשים שבגללם הרבה מאוד יישובים בארץ תקועים עם בניינים
מתמוטטים, והאדם הזה רוצה פי עשרה מאשר דייר אחר. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בחוק
הזה, כולל חברי הכנסת זנדברג ודורון, שטוען שזה יחס של 1:10. זה לא נכון. יחס של
פינוי בינוי עם יזמים זה בערך 1:3, 1:4. אנחנו לא מתכוונים שהיזם לא ירוויח.
חמי דורון (שינוי):
זה לא נכון.
סגן שר הבינוי והשיכון
אלי בן-מנחם:
חבר הכנסת דורון, שמעתי אותך, התאפקתי. אתה הרי גאון הדור,
יודע הכול. אתה יכול לבנות לבד את מדינת ישראל. אתה טועה.
חמי דורון (שינוי):
אין מתחם אחד של פינוי בינוי של 1:3. יש 1:6, 1:7
ו-1:10.
סגן שר הבינוי והשיכון אלי בן-מנחם:
אני הקשבתי לך, ועכשיו תקשיב לי בנימוס. בראשון-לציון היחס
הוא 1:4, גג.
חמי דורון (שינוי):
לא נכון. בבקשה, בוא נבדוק. זה לא נכון. במתחם גורדון ומתחם
- - -
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
אני מציע שביום חמישי תקבעו סיור משותף בראשון-לציון.
סגן שר הבינוי והשיכון אלי בן-מנחם:
אל תהיה לי קבלן. קבלן שמקבל שלוש דירות בעיר ראשון-לציון זה
לא נכון. אתה לא יודע. לא כל השכל אצלך ולא כל הידע אצלך.
אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך, כי זאת הצעה חברתית צודקת,
ואפשר לתקן את זה בהמשך הדרך. תודה.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה לסגן שר השיכון והבינוי, חבר הכנסת אלי בן-מנחם.
הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים), התשס"ה-2005, קריאה
ראשונה, של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אנחנו נצביע, מי שבעד ומי שנגד יכול עכשיו
להביע את עמדתו. בבקשה.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7
נגד – 1
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים), התשס"ה-2005,
לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
להלן התוצאות: 7 בעד, מתנגד אחד, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת
החוק אושרה בקריאה ראשונה ותידון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
הצעת חוק בית התפוצות, התשס"ה-2004
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
הצעת חוק בית התפוצות, התשס"ה-2004. תציג את הצעת החוק
חברת הכנסת ענבל גבריאלי, שהיא יוזמת החוק. בבקשה, גברתי.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באה לעגן
בחקיקה ראשית את מוזיאון בית התפוצות, להבטיח את המשך קיומו ואת התמיכה התקציבית
של המדינה בו.
בית התפוצות הוקם בתל-אביב ונפתח לציבור בשנת 1978, במטרה
לשמש מרכז עולמי לחקר יהדות התפוצות, לתעד את סיפורה על מגוון קהילותיה ולרכז
מאגרי מידע ייחודיים בנושאים הקשורים לכך.
בשנות פעילותו הרבות היווה בית התפוצות אבן שואבת למגוון רחב
של קבוצות אוכלוסייה, לרבות בני נוער מהארץ ומהתפוצות, ופעל להעמקת הזהות היהודית
ולהכרת העבר והשורשים של העם היהודי. ייחודיותו של בית התפוצות נבעה בין היתר מן
האפשרות שניתנה למבקרים למצוא בו את אילנות היוחסין של משפחותיהם באופן ממוחשב,
דבר שנחשב בשנים הראשונות למתקדם וחדשני.
חברת בית התפוצות היא חברה מעורבת, כהגדרתה בחוק החברות
הממשלתיות, התשל"ה-1975. מתוך 26 מניותיה מחזיקה המדינה בשבע. יתרת המניות
מוחזקות על-ידי הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית – 7 מניות, אוניברסיטת
תל-אביב – 7 מניות והקונגרס היהודי העולמי – 5 מניות. זה המצב שנכון ללפני שבועיים
בערך. לאחרונה נחתם הסכם בין המדינה למחזיקות האחרות, שעל-פיו תעביר כל אחת מהן
מניה אחת לבעלות המדינה, כך שהמדינה תחזיק ב-10 מניות, הסוכנות היהודית וההסתדרות
הציונית העולמית תחזיק ב-6 מניות, אוניברסיטת תל-אביב תחזיק ב-6 מניות והקונגרס
העולמי ב-4 מניות.
אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה.
תודה.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ענבל גבריאלי. חבר הכנסת ג'אמל זחאלקה אינו
נוכח. חבר הכנסת יולי-יואל אדלשטיין מאוד היה רוצה לדבר, אבל לא מתאפשר לו מסיבות
טכניות. חבר הכנסת חמי דורון, בבקשה.
(אחרי כן שר)